ח'ורי ואח' נ' שינטרקו בע"מ

החלטה

לפניי בקשה למתן רשות ערעור שהגישו המבקשים על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ כלנית שפירא ברגמן מיום 9.6.10 בתיק הוצל"פ 01-87599-09-6, לפיה נדחתה בקשת המבקשים לביטול עיקול שהוטל על מקרקעין אשר בבעלות החייבת היא המבקשת 2.

בהתאם להחלטתי מיום 10.8.10, הגישה המשיבה תגובתה לבקשה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שלפניי, ובחנתי טענות הצדדים מצאתי כי דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות, אולם לא מהנימוקים אשר היוו בסיס להחלטת הרשמת.

ראשית אציין כי כפי טענת המשיבה הבקשה הוגשה על ידי המבקשים באיחור ומבלי שצורפה לה בקשה להארכת מועד.

החלטת הרשמת ניתנה ביום 9.6.10. במסגרת הבקשה טוענים המבקשים כי ההחלטה הומצאה לידיהם ביום 2.7.10. לפיכך המועד האחרון להגשת הבקשה חל ביום 22.7.10. (ראה תקנה 119(ה) וכן תקנה 128(ב) לתקנות ההוצאה לפועל תש"ם – 1979 (להלן: "התקנות").

ואולם, המבקשים הגישו הבקשה רק ביום 29.7.10, וזאת מבלי שהוגשה בצידה בקשה להארכת מועד. לפיכך מקובלת עלי טענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות ולו מטעם זה.

למעלה מן הצורך, מצאתי לנכון לציין כי דין הבקשה להידחות אף לגופו של עניין, אולם מטעמים שונים מאלה אשר עליהם ביססה הרשמת החלטתה.

השתלשלות האירועים כפי שהינה עולה מהטענות ומהמסמכים שלפניי, הינה כדלקמן:

ביום 29.7.09, נפתח כנגד המבקשים תיק הוצל"פ לביצועו של שטר.

ביום 21.9.09 , הוגשה על ידי המבקשים התנגדות לביצוע שטר.

ביום 17.12.09, נקבעה לדיון ההתנגדות שהגישו המבקשים, בפני כב' הרשם יגאל נמרודי. לאחר שהמבקשים לא הופיעו למועד שנקבע הורה הרשם בהחלטתו על דחיית ההתנגדות. כן קבע כי הליכי ההוצל"פ יימשכו כסדרם. (ת"ט 25111-09-09).

ביום 21.12.09, נעתרה הרשמת לבקשת המשיבה להטלת עיקול על מקרקעין הרשומים בבעלות המבקשת 2.

בהחלטתו מיום 7.1.10, נעתר הרשם נמרודי לבקשת המבקשים לביטול החלטתו בדבר דחיית ההתנגדות. כן קבע כי הליכי ההוצל"פ כנגד המבקשים יעוכבו.

בהחלטת הרשם נמרודי מיום 18.2.10, ניתנה למבקשים הרשות להתגונן בהתאם להסכמת הצדדים.

המבקשים הגישו בקשה דחופה לביטול עיקול מקרקעין, תוך כך שפירטו בפני הרשמת השתלשלות האירועים הנ"ל. את בקשתם ביססו המבקשים על הטענה לפיה טרם פתיחת תיק ההוצל"פ על ידי המשיבה בוצעה עסקה למכירת נכס המקרקעין נשוא העיקול, וביום 7.6.09, אף נרשמה הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין לטובתו של צד ג'. המבקשים צירפו לבקשתם נסח רישום מלשכת רישום המקרקעין.

בתגובה שהוגשה מטעמה טענה המשיבה כי אין להורות על ביטול העיקול שכן שעה שזה הוטל לא עמד בתוקפו צו עיכוב הליכים בתיק. כן טענה המשיבה כי בעת הטלת העיקול כמו גם כיום הזכויות במקרקעין היו ועודן רשומות על שם המבקשת 2. המשיבה הוסיפה וטענה כי לנוכח מהות טענתם, אין למבקשים כל מעמד להגיש את הבקשה לביטול וכי זאת צריכה להיות מוגשת לבית המשפט , בהתאם לסעיף 40(ג) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967, באמצעות הצד השלישי הטוען לזכויות במקרקעין.

בהחלטתה, נשוא הבר"ע שלפניי קבעה הרשמת כי: "נוכח נימוקי הזוכה, הבקשה נדחית".

ואולם, הנני סבור כי בנסיבות המקרה שלפניי, אינני נדרש להכריע בין טענות הצדדים, שהרי ממילא הסמכות לביטול הסעד הזמני שהוטל טרם עיכוב ההליכים בתיק ההוצל"פ, נתונה לבית המשפט, וזאת מכוח סעיף 108(ג) לתקנות, לפיו:

"108.(א)הוגשה התנגדות לפי תקנה 106, יצווה רשם ההוצאה לפועל לעכב את ביצוע השטר נגד המתנגד, ויעביר לבית המשפט המוסמך לדון בתביעה על פי השטר את כתב ההתנגדות וכל המצורפות אליו.